[הבלוג] האם הפגזים של המשחתת פארוק נורים עכשיו לעבר תל-אביב?

הנה עוד אירוניה משובחת של שר ההיסטוריה, סרט תעודה של אל-ג’זירה, שרץ ברשת, מתאר את תעשיית הטילים המשגשגת של החמאס בעזה. בסרט מוצגים המקורות העיקריים לחומרי נפץ, לברזל ולפלדה הנחוצים למפעלי הטילים של גדודי אל קסאם. מקור אחד הוא ראשי קרב של פצצות ישראליות שלא התפוצצו ופורקו לשימוש חוזר של הצד השני. המקור השני הוא צינורות המים שהניחה ישראל עבור ההתנחלויות ברצועה, עשרות ק”מ של פלדה, שהוציא החמאס מבטן האדמה ומשמשים לייצור טילים.
המקור השלישי נמצא מתחת לים, בבטנן של שתי ספינות מלחמה בריטיות, שטבעו על פי הטענה, במלחמת העולם הראשונה מול חופי הרצועה, שם גילו צוללני הקומנדו הימי של החמאס מאות טונות של פגזים, שנשלו מן הים ומשמשים מקור לא אכזב לראשי קרב מייד אין עזה.

מדובר בגילוי מעניין, ללא ספק, ובניצול יצירתי של הזדמנויות בידי החמאס שסובל מהעדר אספקה שוטפת של חומרי נפץ ושל ברזל ופלדה לתעשיית הנשק שלו. אבל מי שמכיר קצת את ההיסטוריה של האזור יוכל לשאול האם אכן מדובר באוניות מלחמה בריטיות שטבעו במלחמת העולם הראשונה? אמנם ידוע על טביעתן של אוניות מלחמה בריטיות בקרבות של אלנבי מול התורכים ובני בריתם הגרמנים במלחמת העולם הראשונה, אך מיקומן המדויק לא ברור עד היום. סביר יותר להניח כי מדובר בשתי ספינות מלחמה מצריות, שהיו בדרכן לחופי תל-אביב, שבחורינו הטביעו במלחמת העצמאות. מיקומן של שני שלדי הפלדה הללו מול חופי עזה ידוע ומשלחת ישראלית אף צללה אליהם בניסיון לברר את נסיבות הטבעתם (ר’ בהמשך).

פרק 31 של פרות קדושות סיפר בפירוט על הפעולה המפוארת ביותר של חיל הים הישראלי הצעיר – הטבעתם של משחתת הצי המצרי, האמיר פארוק, אוניית קיטור 1,440 טון מעמס מתוצרת בריטניה, ושל שולת מוקשים שליוותה אותה, בידי שלושה יחפנים אמיצים, שבקושי ידעו לשחות. הם יצאו למשימה בלב ים, בלילה חורפי מול חוף עזה, חמושים במכנסים קצרים, ללא ציוד צלילה ואפילו בלי נשק אישי, רכובים על טורפדו מאולתר שבבטנו 300 ק”ג חומר נפץ…
זהו היה סיפור על אומץ אישי, מסירות וכושר אילתור, שהיו מעורבים בו גם בלבול, פרטאצ’יות פלמ”חניקית, תקלות חמורות והימור מטורף, שצלח בניגוד לכל הסיכויים.
וזו היתה גם תעלומה – מי פגע באוניית הצי המצרי והביא להטבעתה, על 500 חייליה? בפרק ניסיתי להשיב על כך והבאתי מידע, שלא פורסם עד אז, על גורל הניצולים המצריים.
זה גם סיפור לידתו של חיל הים הישראלי, בימים שמומחי החבלה הימית היו פאנצ’ר-מעאכרים ואת הפצצות התת-מימיות הצמידו לדופן ספינות האויב בקלמרות של נגרים. היו אלה ימים שצוללות גרעיניות, משחתות וסט”ילים כחול-לבן לא הופיעו אפילו בחלומותיהם של זאבי הים המקומיים, ודיווחים על עסקי תיווך ושוחד עוד לא נכנסו לכרוניקות של חיל הים הישראלי.
ובעיקר, זה היה סיפור על אחוות לוחמים, על נדיבות וצניעות ועל סולידאריות יוצאת דופן, ובתוכו קשר מיוחד שנרקם בין חבורת הלוחמים מהפלי”ם לבין פאשיסט איטלקי אחד שהראה להם את הדרך.

בהנחה שאכן מדובר באותה אוניה ובאחותה הקטנה ממנה נמצא שעזה משתמשת בפגזים הישנים שטבעו יחד עם המשחתת פארוק לירי על תל אביב, כעבור 74 שנים. אירוניה, ששר ההיסטוריה רקח עבורנו עתה היא שהמבצע הכי הירואי של חיל הים הישראלי, הטבעת שתי אוניות המלחמה המצריות בידי שלושת המופלאים; יוחאי בן נון, זלמן אברמוב ויעקב ורדי, משמש עכשיו מקור לא אכזב לטילי גדודי אל קאסם הנורים לעבר ישראל. וזהו גם הסיפור על כושר האילתור והיצירתיות שמאפיין עתה את היחפנים של תעשיית הנשק העזתית.

לצפייה בסרטון של אל-ג’זירה בפייסבוק:

https://www.facebook.com/827149590/videos/10159319492549591/

להאזנה/קריאה של פרק 31 בפרות קדושות: 

מי הטביע את המשחתת פארוק

#פרותקדושותהבלוג