אורח: העיתונאי, הדקומנטר והסופר שרל אנדרלן.
החלטת מועצת הביטחון נגד ההתנחלויות, שהתקבלה לפני ימים אחדים, בהימנעות ארה”ב, מעוררת בשיח הציבורי והפוליטי אצלנו, את האינסטינקטים הישנים בנוגע ליחסה של הקהילה הבינלאומית לישראל.
“העולם כולו נגדנו”, “עם לבדד ישכון”, “או”ם שמום”, ו”עלינו לסמוך רק על עצמנו” – “בלי בג”ץ ובלי בצלם” – הם אחדים מהביטויים המכוננים של התודעה הישראלית, שעוברים כחוט השני מימי ראשית הציונות ועד ימינו. נדמה שמעטים הנושאים שמאחדים את מרבית הפוליטיקאים הישראלים כמו להאשים את העולם, ובעיקר את התקשורת הזרה בבעיות ההסברה של ישראל. אבל האם למיתוסים המקובלים בשיח העממי והפוליטי על התקשורת הזרה, “העוינת” ואפילו “האנטישמית”, יש על מה להסתמך?
נציג כאן כמה נתונים מפתיעים על הסיקור של התקשורת הזרה את ישראל – כן, מצבנו לא כל כך גרוע, כמו שחושבים – ונשוחח עם אורחנו, שרל אנדרלן, על העובדות, שלא כולם מכירים, שרואים מאחורי המצלמה.
אנדרלן, הוא יהודי שמחזיק באזרחות ישראלית וצרפתית, הוא חווה גילויים אנטישמיים בילדותו ועלה לארץ אחרי מלחמת ששת הימים. בשיחה בינינו יסכם אנדרלן כ-30 שנות שירות כשליח תחנת הטלוויזיה הצרפתית פראנס2 בישראל, וגם יספר איך נשאר לבדו בכיכר רבין ב 4 בנובמבר 1995, לאחר תום הטקס, כדי לצלם את מעצרו של יגאל עמיר, ולמה העיתונאים הישראלים וגם הציבור הישראלי מופתעים כל פעם מחדש מן המתרחש אצלם בבית פנימה.
האזינו, שפטו ושתפו!
להאזנה בזרימה, או להורדת הקובץ להאזנה (מומלץ):
לקריאה נוספת:
- יזהר באר/ כתב זר/ העין השביעית
- העולם כולו נגדנו/ יורם טהר לב
- Joe Keohane, How facts backfire/ The Boston Globe
להאזנה דרך האתר: