פרות קדושות עם יזהר באר parot kdoshot WP יזהר באר ואורחיו בוחנים באופן ביקורתי מיתוסים ישראליים שאמיתותם לא הובררה עד הסוף
נולדתי בגליל התחתון, הייתי ילד שרעה את צאן אביו וישב על אבנים בשדות ובהרים, וגם מתחת לשיח שמיר אחד. אחרי הצבא עליתי ירושלימה, שהיתה ביתי שנים הרבה, עד שפתאום נודע לי שירשתי שדה ריק בעמק יזרעאל. מאז אני עובד על הקמת גן העדן; בוסתן, כרם זיתים, כוורות דבורים, מקווי מים… ומשם אני רועה את הפרות הקדושות.
ההחלטה להקים את הפודקאסט הזה היתה סגירת מעגל מתבקשת עבורי; יותר ממחצית חיי אני עוסק בצורות שונות בגילוייה הפתלתלים של האמת ובגרסאותיה המשתנות על פי הנסיבות והזמנים. שליש מחיי המקצועיים סיפרתי על המציאות המורכבת של הארץ הזאת כעיתונאי, ב”כל העיר” וב”הארץ”, בין השאר בסיקור גלגוליה של האינתיפאדה הראשונה בשטחים. אחר כך פעלתי בארגונים לשינוי חברתי; כמנכ”ל “בצלם” בשנים 1991-1997, בימים הסוערים של לפני ובמהלך תהליך אוסלו. לאחר עזיבתי את “בצלם” הקמתי, עם שותפים את “קשב”, עמותה ציבורית למחקר ולהפצת מידע על מצב הדמוקרטיה בישראל. עיקר עבודת קשב היה ניתוח נרטיבי של הסיקור התקשורתי בישראל, שממצאיו המנומקים מאבחנים היטב את מצב התודעה הישראלית, ואת השפעתו מרחיקת הלכת על המציאות (ר’ “מחקרי קשב” בתפריט הראשי).
הקמת הפודקאסט – וידאוקאסט “פרות קדושות”, אם כך, היא התפתחות מתבקשת בנסיבות העניין. היא ניסיון להתמודד עם זרמי המעמקים של התודעה הישראלית ולנסות לספר את הסיפור שלנו מזווית אחרת. שהרי, כל סיפור שאנחנו מספרים לעצמנו או לזולתנו הוא, בעיקרו, וריאציה על מה שקרה באמת. או אם תרצו – מיתוס! כי הרי כבר אמרו לפני שההווה מעורפל, העתיד לא ידוע ורק העבר משתנה כל הזמן. וכן, העבודה על התכנית הזאת גם גורמת לי הנאה צרופה!
עוד לקריאה:
על האופטימיות או איך נלחמים בחדשות שגורמות לאנשים לדעת פחות
העיר והכלבים – סיור פסיכדלי במחוזות התעתוע של ירושלים
אבן מתגלגלת של קדושה, זעם ונקמה
בנפול אויבך; סיקור מותו של ערפאת בתקשורת הישראלית, 2005
אין עם מי לדבר – אין מה לעשות: זרמי המעמקים של התקשורת הישראלית
עוד לצפייה:
יצחק שגב, האיש שידע לפני כולם שצריך לברוח מעזה. וידאו, חלק א’
על סיקור התקשורת את המחאה החברתית
על סיקור מות ערפאת בתקשורת הישראלית
על השפעת התקשורת על שחרור גלעד שליט