Tag Archives: ישעיהו ליבוביץ

[הבלוג] נביאים בעירם – בעקבות ההחלטה בהאג על ההתנחלויות

כשפוגשים אדם גדול ניתן להבחין מיד בגדולתו. קשה היה להתעלם מהאינטלקט היצירתי של פרופסור יהושפט הרכבי, מיכולת ההפשטה, מהתפיסה הפנומנאלית של המצב הישראלי, מההכרות האינטימית שלו עם השיח הלאומי הערבי ומן השינויים המתחוללים בו. הוא היה גם בעל תפיסה אסטרטגית עמוקה ויכולת כמעט נבואית לחזות את העתיד לבוא (סמוך למותו שלו ב-1994 הוא חזה שרבין יירצח).

בשנות ה-70 כיהן הרכבי (שהיה בעברו ראש אמ"ן) כיועץ המודיעין של ראש הממשלה רבין ואח"כ של בגין. באוגוסט 1977 הוא כתב לראש הממשלה בגין:

"… הברירה העומדת בפנינו לגבי יהודה ושומרון איננה בין טוב לרע או בין רע לגרוע. היא בין הגרוע לבלתי אפשרי. המשכת שליטתנו לאורך ימים ביהודה ושומרון היא דומני בגדר הבלתי אפשרי".

זאת היתה התנגשות חזיתית בין שתי אמונות והרכבי נאלץ לפרוש.

למדתי אצלו בסוף שנות ה-70 באוניברסיטה העברית. מכל עולמות הידע ויכולת הניתוח הרב ממדית שהיו משולבים בה תובנות היסטוריות, בקיאות רבה בתולדות ישראל והעמים, הבנה ייחודית של העולם הערבי והמוסלמי, שהוא הציג, נטבעו בזיכרוני כמה הערות שהשמיע ונשמעו לי אז דמיוניות. אחת מהן היתה על עתידן של ההתנחלויות.

מי שמאמץ לעצמו גישה של 'תפוס ככל יכולתך' סופו לאבד את הכל, הוא אמר. הוא טען, שבסופו של דבר, ואחרי כל השקעות העתק והרעבתנות האגואיסטית להשתלט על עוד ועוד שטחים, העולם ייאלץ אותנו לוותר על הכל. גם על מזרח ירושלים, שאולי היינו מצליחים לשמר את שלטוננו בה לולא היינו כ"כ רעבתניים וראוותנים.

"צעד אחד לאושוויץ…" יהושפט הרכבי, צילום: קובי פישמן

"בן־גוריון חשב שבחיים הבינלאומיים מותר וצריך לתפוס כמה שאתה יכול אבל, היזהר ואל תגדיש את הסאה. אולי היו פה אפילו איזה עקבות של התפיסה היהודית ׳תפסת מרובה לא תפסת׳. החזקתי בגישה זו ולכן הייתה בי שנאה נוראה לז׳בוטינםקי ולרוויזיוניסטים. דחתה אותי במיוחד הבומבסטיות… צר לי שאין (היום) שנאה לבומבסטיות, לקשקושים. בשרי נעשה חידודים חידודים נגד הסגנון (הזה)…"

מדי פעם, ב-40 השנים האחרונות, חשבתי על הדברים שהשמיע הרכבי אז ואמרתי לעצמי שהנה עולם כמנהגו נוהג ושלטוננו בשטחים הולך ומתבסס ללא הפרעה ונדמה כי העולם כבר התעייף מאיתנו אבל יש"ע לא מתייאשת לעולם ומפעל ההתנחלויות משגשג וסמוטריץ' הוא בעל הבית היחידי.

והנה, החלטת בית הדין הבינלאומי בהאג בעניין אי חוקיות ההתנחלויות והדרישה לסיום הכיבוש בכל השטחים, כולל מזרח ירושלים, שהתקבלה בסוף השבוע שעבר, מקרבת את נבואתו להגשמה. אולי זה יקח עוד קצת זמן.

"אחד הדברים הכי נוראים ביהדות זה הרעיון של ׳אתה בחרתנו׳," אמר בראיון האחרון שנתן לפני מותו (לפנחס גינוסר וזכי שלום, בכתב העת הגות 14.1.1994). "בעוד ש׳אתה בחרתנו׳ בגולה הביא את היהודים לכליה, ׳אתה בחרתנו׳ אצל בגין הביא לגישה שמותר לנו לספח, ואצל גוש אמונים שמותר לנו להרוג ערבים…

"הרב צבי קוק, שאין לי די מלים כדי לבטא את זעמי על השקפותיו, מסביר שהערבים כולם גנבים, כולם מנוולים, כולם פושעים.  מדוע – משום שהארץ הזו הובטחה ליהודים. ואם אתה, הערבי, באת להתיישב בה אינך אלא גנב. גם אם לא התיישבת בה, אלא נולדת בה, גם אז הנך פושע. זה פשע שעובר בירושה, מדור לדור, לכן כל הערבים הם פושעים. מחשבה כזו היא צעד אחד לאושוויץ…

"אני לא אומר זאת מתוך אהבה לערבים", הוסיף. "הערבים אומרים, שאני האיש שגרמתי להם יותר נזק מכל יהודי, בכך שפרסמתי את האמנה הפלסטינית, ובספרים שלי תיארתי את גישתם הבסיסית, והצלחתי בזה, כי זה התקבל בעולם. אבל אני רואה אותם כבני אדם, הרב צבי קוק רואה אותם כפושעים."

נראה, שלא במקרה אמר הרכבי שהוא מעריך במיוחד אדם אחד בישראל, שבא מרקע שונה לחלוטין משלו, אף הוא עכשיו נביא בעירו. ישעיהו ליבוביץ' שמו.

אצל שניהם למדתי והגורל זימן לי גם להכירם באופן אישי ולשוחח עימם מפעם לפעם. אם הייתי יכול הייתי אומר להם; ליבוביץ והרכבי – שניכם צדקתם!

ישעיהו ליבוביץ', צילום: ברכה אטינגר

#פרותקדושות

 

[הבלוג] לאן נעלם עדי צמח?

מפוסט בפייסבוק של Avshalom Elitzur למדתי על מותו של עדי צמח, לפני ימים אחדים, שהיה כוכב באקדמיה, מטאור אינטלקטואלי, אישיות סבוכה ששובל של סקנדלים ליוו אותה, עד שנעלם פתאום לפני כ 15 שנה ולא ידעתי למה. התברר כי שבץ קשה הדמים את המוח החריף ומאז חי כצמח.
לא למדתי אצלו אבל מפגש אחד איתו כמאזין לא אשכח. בשנות ה-80 היה אירוע באוניברסיטה בהר הצופים, או אולי בבית-אגרון (הזיכרון מתעתע), שמשך אליו קהל רב. הדיון היה על "המוות". כמובן שהאולם היה מלא מפה לפה. אינני זוכר את זהות כל הדוברים, אבל לבטח אזכור שניים מהם; מנחם ברינקר ועדי צמח. בין כל הדוברים בלט צמח, שניסה להסביר בלהט, שהמוות הוא רק דימוי וכי אינו קיים באמת. האמת, לא לגמרי הבנתי אותו ובזמן שהציג את נימוקיו הפתלתלים שאלתי את עצמי למה למשל לא הזמינו לדיון את ישעיהו ליבוביץ', הוא אולי היה יכול להבהיר את התמונה. ממש באותו זמן הרגשתי שמישהו דוחף בפראות את מושב הכסא שלי. פניתי כועס לאחור וראיתי שמאחורי יושב פרופסור ליבוביץ', מדבר לעצמו בקול רם ובזעם תוך נפנופי ידיים ורגליים "על מה הוא מקשקש…" וכיוצ"ב ותוך כדי כך ברכיו מכות בגב מושב הכסא שלי.

ואז היתה הפסקה, ליבוביץ' ניגש לבמה ואני הלכתי אחריו כמרגל. הוא ניגש בלי גינונים לצמח ואמר לו בהאי לישנא "אני יודע שאני אמות. אתה חושב שאולי לא תמות, כי אתה סתם מכונה שפולטת צלילים…" ועוד כמה דברים.

זה נחרט בזכרוני מאז. בסוף מתו כולם; ליבוביץ', ברינקר, ועכשיו גם צמח. המוות הוכיח שיש לו ממשלה והתברר שליבוביץ' שוב צדק…

בצילום למעלה, עדי צמח.

#פרותקדושותהבלוג

ישעיהו ליבוביץ'