פרות קדושות עם יזהר באר parot kdoshot WP יזהר באר ואורחיו בוחנים באופן ביקורתי מיתוסים ישראליים שאמיתותם לא הובררה עד הסוף
אחרי שתפסנו את האסיר הנמלט זכריא זביידי, ששוטט כאן בשדות העמק הופיע אתמול בשמי האזור איש תלוי על כדור פורח של “לגעת בשמיים”, נאבק בשארית כוחותיו לאחוז ברצועות הסל עד נופלו אל הכביש הסמוך לבלפוריה ודריסתו בידי תובע משטרתי. דרמות מהסרטים ואני חיפשתי שקט.
ספרו של איאן מקיואן “אהבה עיקשת”, שעובד לסרט נהדר ב-2004 בשם “אין סוף לאהבה”, מתחיל בסיטואציה דומה. באמצע פיקניק שעורך זוג צעיר, אוהב ומבטיח, קלייר וג’ו, נשמעת צעקה מכדור פורח העומד להתרסק לידם. הטייס מחלץ עצמו, אך ילד שנמצא בסל חושש לקפוץ. ג’ו יחד עם עוד ארבעה גברים מנסים לחלץ את הילד ותופסים בסל, אך משב רוח חזק סוחף אותם, ואיכשהו כולם פרט לאחד קופצים לאדמה. אותו אחד נשאר תלוי כשהכדור מיטלטל ברוח עד אשר הוא צונח אל מותו. מכאן העניינים מסתבכים לפרשיה שיש בה תשוקה, בגידה, אשמה, גורל וטירוף. סיפור חריף על אהבה שמתרסקת, ועל קשר אובססיבי שנוצר בין שני זרים העדים לתאונה קטלנית בכדור פורח.
מאז שצפיתי בסרט אני מתבונן בעניין גובר בשבתות מוקדם בבוקר בכדור הפורח של “לגעת בשמיים” שחולף מעל חצרי. יש משהו מעורר השתאות בריחוף השליו של הבלון הענק מעל שדות העמק, נושא בתחתית מעיו חבורת תיירנים נלהבים, פטורים מבדל דאגה; ילד של בר מצווה ואביו, סבתא ונכדיה, זוג פנסיונרים שקיבלו הפתעה מילדיהם לשנת החמישים לנישואין, תיירים מזדמנים, ואני יכול, ממקום מושבי הבטוח על האדמה להרים את הראש ואפילו לשוחח איתם, לפחות לשאול לשלומם, עד שהכדור הנפוח ממשיך לאיטו, כשבכל כמה רגעים הטייס הערני מאביס את רעבונו לאוויר חם במשיכת מצערת, אז נשיפת הגז של מבעריו נשמעת כמו נחרת היפופוטם שקוע בשרעפיו, שמזכירה לי את כל מה שיכול להשתבש כשעצמים כבדים מהאוויר נהוגים ביד אדם מטפסים לשמיים והגורל משחק לו את משחקיו.
(צילומי הכדורים הפורחים נעשו על ידי מתוך חצר ביתי. כרזת הסרט, ויקיפדיה).
#בוסתןבעמק
