פרות קדושות עם יזהר באר parot kdoshot WP יזהר באר ואורחיו בוחנים באופן ביקורתי מיתוסים ישראליים שאמיתותם לא הובררה עד הסוף

מאת: יזהר באר בגיל שבעים גיליתי, שאשתי בוגדת בי בחמישים השנים האחרונות עם איזה גבר צעיר. התדרדרתי למרה שחורה, והחלטתי לסיים עם כל זה בקפיצת ראש לכנרת. עליתי על המזח הגבוה בטבריה וקפצתי למים. היתה זאת קפיצה מושלמת ובהזדמנות זאת גם שברתי את שיא הצלילה העולמי. נשארתי יומיים וחצי מתחת ...

מאת: יזהר באר אחרי טיפוס לגובה של 1,650 מטר הנשימות הקצרות והנואשות שלי נשמעות באוזני כמו נשימותיה של הכִימֶרָה, המפלצת ההיברידית בעלת ראש של עז, שיודעת "לנשוף את נשימת הלהבה הנוראה". שרירי הרגליים שמכווצים ממחסור באלקטרוליטים כבר לא מגיבים. הם צועקים עצור. כמה טיפש הייתי, שלא מצאתי זמן להתאמן לקראת ...

מאת: יזהר באר קצת אחרי חצות נשמעה חריקה צורמנית מעומק האדמה ואחריה אירע פיצוץ  שהרעיד את הבית על שלוש קומותיו והוא נע אנה ואנה כמו פיסת בד על חבל כביסה ברוח. רצתי החוצה כי אין אלוהים. הייתי לבדי. יכולתי להישבע ששבריר שנייה לפני כן, כמו מבוקש שירו עליו טיל ומנסה ...

לפני עשר שנים התחלנו לשוחח מול מיקרופון ומצלמה. ככה נולדו הפרות הקדושות, שהפכו לתכנית משודרת ומצולמת ולרשימות בעיתונות המודפסת. הוא היה המניע הראשוני וההשראה ליצירת התכנית והוא מופיע בכמה מן הפרקים שהביאו לו קהל חסידים נלהב. "אין חיה כזאת", אמרו חלקם. אחרים לא הבינו אותו עד הסוף. לאחר שחלקנו עשרות ...

מנואלה דבירי (76), עיתונאית, סופרת ומחזאית ממוצא איטלקי, אקטיביסטית פוליטית, פעילה הומניטארית שסייעה לאלפי ילדים פלסטינים לקבל טיפול רפואי בישראל ואופטימיסטית בלתי נלאית, איבדה את בנה יוני במוצב כרכום בלבנון בפברואר 1998. לאחר מותו נאבקה דבירי במסגרת תנועת "ארבע אמהות" להוצאת צה"ל מלבנון, דבר שהתממש שנתיים לאחר נפילתו. מלכתחילה סירבה ...

בעקבות הניצחון ב-1967 וההתרחבות הפתאומית בשטחי שלטונה, ביצעה מדינת ישראל בשטחו של חצי האי סיני את אחד הניסויים השאפתניים, היקרים וחסרי התוחלת שהתקיימו בתולדותיה: הקמת חבל ימית, או כפי שכונתה אז, "הריביירה הישראלית", לאורך רצועת חוף בתולי של כ- 50 ק"מ בדיונות שבין רפיח לאל-עריש. לא הרבה ישראלים יודעים כי ...

 "לא תמיד אנו שייכים לארץ בה נולדנו ולפיכך אנו מחפשים בכל מקום את מולדתנו האמיתית; אלו הבנויים כך מרגישים כגולים בעירם, כזרים בטרקליניהם, ומתענים בנוסטלגיה הפוכה. זו מחלה משונה: אתה חש כמו ציפור נוד בכלוב. כשקרבה עת המסע, תשוקות עזות מפעפעות בך ואתה נתקף דאגה בראותך את העננים הקרבים ממבואות ...

הוא היה אחד האנשים הכי ציוריים, יוצאי דופן ובעלי סתירות שהכרתי. אולי גם בשל זה אהבתי אותו. אתמול בישרה לי מירי, זוגתו, על מותו. נדמה שאין ירושלמי שהיה חשוף בשנות ה-70-90 לעיתונות המקומית, שלא הכיר אותו; מהפכן מוחצן, מפגין נצחי, מעורר מחלוקות, מנסח מכתבי נאצה לשופטים ואנשי שררה שמיישרים לדעתו ...