מכירים את המונח הצרפתי אספריי דאסקליי (L’esprit d’escalier)? אין לי מושג בצרפתית, אבל את זה אני מכיר מקרוב בתוקף הנסיבות – אפשר לכנות זאת כ”חכמת חדר המדרגות”, או כ”חכמה לאחר מעשה”. הכוונה למצב שבו אנו מגיעים לתובנה רק לאחר זמן, לאחר האירוע, כשכבר יצאנו מפגישה או דיון, ככה בדיליי, בחדר המדרגות. זה קורה לכל אחד, לי זה קרה כמה פעמים. למשל, כשסיימתי ראיון וכבר נפרדתי מהמרואיין שלי ויצאתי לדרכי, ואז נזכרתי ששכחתי לשאול אותו את השאלה הכי חשובה, שעליה עומד כל הבית. אבל זה כבר מאוחר, אני שועט בנתיב המדרגות היורדות או כמעט כבר הגעתי הביתה ותחושת ההחמצה מלווה אותי ולא נותנת מנוח.
משהו דומה ושונה קרה לי כשסיימתי ראיון עומק, וכבר כיביתי את מכשיר ההקלטה ואת המצלמה ונפרדתי במילות נימוסין מתחייבות מהמרואיין ואז על מפתן חדר המדרגות הוא פתאום אמר לי בנונשלנטיות משהו חשוב, אולי הכי חשוב, משהו שהוא לא אמר לכל אורך הראיון. אבל מכשיר ההקלטה כבר טמון עמוק בתיק וחוץ ממך וממנו, איש כבר לא ישמע.
לפני כשנתיים עליתי לירושלים לראיין את מורל’ה בר-און, היסטוריון צבאי וקצין חינוך ראשי לשעבר, לצורך הכנת פרק לפרות הקדושות שלי על מיתוס דויד וגולית בזמן המלחמה ב-48′. בר-און היה זה שגם כתב את הנאום יוצא הדופן שנשא הרמטכ”ל יצחק רבין בהר הצופים מיד לאחר מלחמת ששת הימים. נאומו של רבין/בר-און, עורר אז הד ציבורי רחב היות ובניגוד לרוח האופוריה המשיחית שאפפה את הארץ בעקבות תוצאות המלחמה, היו אלה דברים מתונים, ערכיים (יש שיגידו נאיביים), ללא שחץ לאומני וללא דברי רהב. לא היתה בהם שמחה לאידו של האויב שהובס, ואף היתה בהם נדיבות, לא מובנת מאליה.
ישבתי עם בר-און כמה שעות ולאחר שכבר כיביתי את מכשיר ההקלטה וקמתי ללכת חלפנו ליד הספריה העשירה שלו, שבה ניצבו זקופים כל הספרים שכתב. אמרתי לו, שבסופו של יום, יותר מאשר בשל ספריו הרבים ומחקריו, הוא עשוי להיזכר אולי בעיקר בזכות אותו נאום יוצא דופן של רבין על הר הצופים ב-28 ביוני 1967 – נאום שהוא כתב עבור רמטכ”ל ששת הימים.
מורלה הסתובב אלי ואמר בארשת רצינית: “ראשית, אם אני הייתי נואם את אותו נאום ממש איש לא היה זוכר אותו. זוכרים אותו כי רבין אמר את הדברים. שנית, אני אמנם כתבתי את הנאום אבל כתבתי אותו בהתאם להנחייתו של רבין.”
מה היו ההנחיות שלו? הסתקרנתי.
“היתה לו בעצם רק הנחייה אחת, הוא אמר לי: תכניס מוסר! והכנסתי…”
ביום השנה ה-25 לרצח רבין אני נזכר שוב בשיחת חדר המדרגות הזאת עם מורל’ה בר-און, משהו קטן/גדול על דמותו של הנרצח, שכל שנה שחולפת מאירה באלומת פרוז’קטור את ההבדלים בינה לבין מחליפיה ומחדדת את התובנה המאוחרת של ההחמצה.
#פרותקדושותהבלוג
לפוסט בפייסבוק:
https://www.facebook.com/yizhar.beer/posts/10158820841134591