[הבלוג] סיני – הסיפור האמיתי

הערוץ הראשון במתכונתו המעודכנת מביא איכות חדשה שלא הכרנו, בעיקר בתחום הדוקומנטרי. כך גם מעניין היה לצפות בסדרה “סיני” העוסקת בחבל ימית. אך אפילו כאן, בסוגה האיכותית, ניתנת הזדמנות להציץ לתודעה הישראלית, הפגומה, המסלפת, המרוכזת בעצמה, היודעת לדבר בעיקר על עצמה ולבחור בבורות ובהשכחה כבחירה מדעת.

 הסיפור המסופר בסדרה על ימית מתמקד בהתיישבות מראשיתה: מהתכנון, דרך גיוס המתיישבים הראשונים והתקופה הראשונה בסיני, על החופים הקסומים, על אווירת החופש המשכרת, ועל האוכלוסיה הנהדרת שבאה אל חופי הפלא. ביקורו של סאדאת העלה את השאלה האם סיני תוחזר במלואה והיישובים יפורקו. הבטחות הפוליטיקאים ובראשם ראש הממשלה, מנחם בגין, כי היישובים יישארו בכל תרחיש עוררו תקווה כי כך אכן יקרה.

 ואחר כך, מאבק התושבים לעצור את פינוי סיני, ההתבצרות בימית, הפיצויים הנדיבים שקיבלו המפונים והשאלה הבלתי נמנעת, האם המחיר הגדול ששילמו עבור השלום היה מוצדק.

 זה הסיפור?

 גוף תקשורת שהיה מעוניין להשכיל קצת יותר את צופיו היה חייב לעשות קצת יותר מאשר להציג סרטוני ארכיון בשחור לבן ולקיים ראיונות נוסטלגיים עם התושבים המתגעגעים לימי תהילת עברם.

 הסיפור האמיתי על פתחת רפיח הוא סיפור ענק; בין 1972 לבין 1982 נבנו בחבל  16 ישובים ישראליים ועיר אחת – ימית – שנועדה להיות מטרופולין של רבע מיליון תושבים עם נמל מים עמוקים, עם מתקני התפלת מים וכור גרעיני להפקת חשמל ויער עם מיליוני עצים.

 מעט מאוד ישראלים יודעים כי על מנת לממש את החלום גורשו מהפתחה אלפי בדואים שהתגוררו שם ועבדו בה את אדמתם. הגירוש, שנעשה בניצוחו של שרון, ללא ידיעת הממשלה, הוצנע תחת מעטה כבד של צנזורה והביא לרעידת אדמה בפיקוד הבכיר ולהתפטרויות.  

 סביב הגירוש ניהל הקיבוץ הארצי מאבק עז, שגלש לעתירות לבג”צ ולטענות מופרכות של המדינה שהתבססו על נימוקים ביטחוניים.

 הסדרה מתמקדת בטרגדיה של המתיישבים/מתנחלים ומתעלמת לגמרי מאלפי בני אדם, שאיבדו את בתיהם ואת שדותיהם, שבארות המים שלהם נדרסו ונסתמו, שנאלצו לאחר גירושם מפתחת רפיח, להציע את שירותיהם כפועלים שכירים למתיישבים היהודים, שהתגוררו עתה על אדמותיהם.

 אבל, גם זה חלף במהרה כלא היה. הסכם השלום עם מצרים קבר את חלום הריביירה הישראלית סופית. וכך, ב- 1982, עשר שנים בלבד אחרי שנולד הפרויקט השאפתני, הנישולי והיקר הזה בלב הדיונות שבין עזה לרפיח, סילקו הבולדוזרים, ששלח שרון, כל שריד לנוכחות יהודית במדבר סיני – אותם בולדוזרים ששלח שרון להחריב את ישובי הבדואים עשור שנים לפני כן, ממש באותו מקום.

 הקושי להתעשת מהחלום על גן העדן שנגוז והאכזבה מהמדינה בעקבות הפינוי, הצטברות המתח וגם כספי הפיצויים שניתכו פתאום על המפונים כמו גשם, הטביעו את חותמם על רבים מתושבי חבל ימית וגרמו לפשיטות רגל, להתמוטטויות נפשיות ולהתאבדויות, לפירוק משפחות, ואף לעזיבת הארץ.

 היו כאלה שהחליטו לעבור לאחר הפינוי מסיני לגוש קטיף שבתוך רצועת עזה, אך גם משם הם פונו, בסופו של דבר, במסגרת תכנית ההתנתקות, באוגוסט 2005. גם על פעולה זו ניצח בעיקר איש אחד – אריאל שרון.

 כל זה סופר באופן חסר ומוטה בסדרה המעניינת “סיני” של ערוץ 11.

 לקריאה או להאזנה לסיפור המלא המסתמך על תחקיר רחב הכולל ראיונות ומסמכים, כנסו לפרק 18 של “פרות קדושות: 

רביירה ישראלית בפתחת רפיח

צילום: לילי הראל, מתוך הסדרה