ביוני 2026 מונה רומן גופמן לראש המוסד. כבר פורסם שבאחת העבודות שכתב ב-2019 במסגרת לימודיו במכללה לביטחון לאומי, הוא הציע פתרון רדיקלי למשבר הגרעין האיראני: מכירת ראשי נפץ גרעיניים ישראליים למצרים, ערב הסעודית וטורקיה.
בכך אפשר אולי לחשוד בו בתמהונות. אבל בהמשך הוא מתגלה באור עוד יותר מסוכן.
גופמן, שהושפע מהמחשבה המיליטריסטית של הוגים פרה-פאשיסטים שדגלו בחיכוך צבאי כערך עליון וכחוק טבע וכהתעלות רוחנית, הציג בעבודה אחרת, תורת לחימה שמצדיקה את עצמאותו של המצביא מול הדרג המדיני הנבחר, שאותו כך הסביר, צריך לתמרן. בשאלה מי מפקד על מי, הנבחר על החמוש או החמוש על הנבחר תשובתו של גופמן חד-משמעית: המצביא, המשוכנע כי הוא רואה נכוחה, רשאי ואף חייב, לכפות את דעתו על הדרג המדיני. עליו, כלשונו של גופמן, "לסגל ראייה אסטרטגית, להשפיע על המדיניות המתגבשת אצל הקברניט ולתמרן אותו".
על העמדה האנטי דמוקרטית והמסוכנת בעליל הזאת, שיש לה שם: פרטוריאניזם – מצב שבו הצבא חדל להיות כלי בידי המדינה והופך למעשה לגוף מקבל ההחלטות – כתב בהרחבה עודד בלבן מאמר ביקורת מרתק, שקצת חמק מהדיון הציבורי אוסיף אליו, אם כן, את השנישקל שלי.
גופמן, מודה שללגיטימציה לחופש הפעולה שהוא מעניק למצביא אין בסיס פורמלי-חוקי, ולכן מנסה לגשר על כך בהסתמכות על שני מקורות מן המסורת היהודית. האחד, מעשה פנחס. בפרשת בעל-פעור (במדבר כה) הרג פנחס מיוזמתו, בלא רשות, זוג חוטאים – כהן שקיים יחסי מין עם מדיינית – וזכה על כך לשבח אלוהי ול'ברית שלום'. בשני, הוא מסתמך על הכלל התלמודי "הבא לימלך אין מורין לו" (סנהדרין פב ע״א). כלומר, מי שבא לשאול את החכמים אם להרוג עבריין, לא אומרים לו במפורש לעשות זאת.
בכך, ראה גופמן היתר הלכתי למצביא לפעול על דעת עצמו.
אבל, ראו זה פלא, אלה בדיוק שני הנימוקים ההלכתיים שבהם נאחז יגאל עמיר בבואו לרצוח את ראש הממשלה, מבלי שקיבל לכך היתר רבני מפורש.
בריאיון שעשיתי עם החוקר ד"ר אורן יהי-שלום ביום השנה ה-30 לרצח רבין בפרק 90 של "פרות קדושות" עסקנו בדיוק בזה. הנה קטע מהשיחה בקיצורים הכרחיים:
אז הגענו לזה שליגאל עמיר יש שאלת בדיקה שהוא הולך לבדוק. מה היתה שאלת הבדיקה ואיך הוא בדק אותה?
"מה שהציבור החילוני וגם חוקרי הרצח לא ידעו – אני יודע שהם לא ידעו כי בדיעבד הם הודו בזה שהם לא ידעו – זה מה היה הסיפור ההלכתי. עכשיו אני אומר משהו מאוד תמציתי לאוזן חילונית, כיוון שצריך בשביל זה להכיר את מסכת סנהדרין. כל הדיבורים על 'מוסר' ועל 'דין רודף', שהיו בתקשורת עד היום הם חשובים, הם יוצרים אווירה, הם מתייגים את האדם שהוא בגדר 'מוסר'. יכול להיות שהוא 'מוסר', יכול להיות שהוא 'רודף'… יגאל עמיר אמר גם בועדת החקירה הממלכתית שכל הרבנים אמרו שרבין מוסר. תראה לי רב שלא אמר שיש עליו דין רודף. כולם אמרו… אבל כשכולם אומרים את זה עוד לא נאמר שמותר לעשות משהו עם זה. אבל זה עדיין לא אומר שיש למישהו זכות, יכולת, או סמכות הלכתית לעשות משהו. להפך…"
כלומר, אם יוצא פסק הלכה שראש הממשלה הוא 'מוסר' ומפעילים עליו 'דין רודף' עדיין אין היתר להרוג אותו?
"כדי להרוג צריך סנהדרין. צריך גוף שיגיד; חברים זה הגדר שמצאנו ולפיכך אנחנו מוצאים שצריך לבצע כך וכך".
איך אתה יודע שזה לא הספיק ליגאל עמיר?
"בהיעדר דבר כזה, אדם הלכתי משכיל, שגם רוצה לזכות בהכרה של גדולי הפוסקים, לא לוקח אקדח ורוצח לבדו. הוא לא היה עושה דבר כזה, אלא אם היה משהו נוסף. שנים לא הבנתי את הנקודה הזאת. זה לא בדיוק מסתדר…
"ואז נתקלתי בדעה שאומרת שיש מצבים מסוימים שלומדים ממעשה פנחס…"
נזכיר את הפרשה של פנחס (במדבר, כ"ה)…
"פנחס הכהן ראה נשיא בישראל שמקיים פולחן שכולל יחסי מין עם בת מלך מדיין לעיני כל עם ישראל. הוא נטל רומח והרג את העברי ואת המדיינית.
"צריך להבין את הרקע לאותו סיפור; היתה מגפה, שהרבה אנשים מתים ממנה באותו זמן…"
אפשר לקרוא לזה 'פיגועים'?
"יפה! אתה קפצת להקבלה. והדבר המדהים הוא שאלוהים אומר לו, כל הכבוד!
"חז״ל נבהלו מאוד מהאירוע הזה, כי הם אמרו; מה נעשה, כל אחד ייקח רומח וידקור ואלוהים, בדיעבד, יגיד כל הכבוד לך?… אז הם המציאו איזשהו גדר חכם. הם אמרו, יש דברים שהם מעשי קנאות לאדוני. הרי גם אליהו קינא לאלוהים, אבל אלוהים העניש אותו על כך. אפשר היה להגיד לא עושים את הדברים האלה נקודה. אבל במקרה של פנחס, אלוהים לא ממש העניש אותו, אפילו בירך אותו. אז הם אמרו, נקרא לזה 'הלכה ואין מורין כן'.
לפי ההלכה אכן ראוי לעצור את האיש הזה ('המוסר') ואם הוא ייהרג זה באמת יקל עלינו מאוד. אלא שזה אפשרי רק כמעשה קנאות של בודדים. שעושים את זה באופן ספונטני, לא מתייעצים, לא מקבלים ברכה…"
מה המשמעות של 'אין מורין לו'?
"אם אתה הוראת למישהו לבצע מעשה קנאות זה כבר לא מעשה קנאות. זה בעצם הפרדוקס. רב בכיר שיגיד למישהו, 'הגיע הזמן למעשה קנאות ואתה תעשה את זה', זה לא יהיה קנאות מבחינה הלכתית. אבל יש עוד דבר קטן, במסכת אחרת, נאמר; שמוסרים לו ראשי הפרקים, ולפעמים יש אדם שמבין מדעתו".
כלומר, מבין את רוח הדברים?
"הוא לבד יגיע למסקנות, ולא צריך להגיד לו מה לעשות בדיוק".
מה משחרר את הנצרה?
"ההכרה שמעשה פנחס ספונטני, והוא אפשרי מבחינה הלכתית. שמבחינה הלכתית הוא נחשב גם להתעלות רוחנית. עד היום יגאל עמיר לא רק שלא חזר בו מהמעשה, הוא רואה בזה מעלה, שהוא היה האיש הנכון במקום הנכון. שזה ערך יהודי".
***
קשה להאמין ואף לקבל, אך יש לומר; רוצח ראש הממשלה יצחק רבין וראש המוסד הנוכחי של מדינת ישראל מסתמכים על תשתית רעיונית דומה באשר למקור הסמכות בכל הקשור למותר ולאסור בספירה הציבורית. גופמן מסתמך על שתי האסמכתאות של חז"ל כדי להצדיק את פעולתו העצמאית של המצביא ואת סירובו לקבל את סמכותו המוחלטת של הדרג המדיני. יגאל עמיר נשען על שני נימוקים אלה בביסוס ההצדקה ההלכתית לרצח ראש הממשלה.
לקריאת המאמר של עודד בלבן – תורת-הלחימה-של-גופמן
כתיבת תגובה