דלג לתוכן

[הבלוג] אז איפה הבית לעזאזל?


מאת: יזהר באר

בארבע השנים האחרונות נפל דבר בדברי ימיה של האומה הישראלית וגם בגורלי האישי. מה שהתחיל בהכרזת מלחמה של השלטון החדש-ישן על המדינה ועל איבריה החיוניים וכמעט הביא לאובדנה, גרם לי, בפעם הראשונה בחיי, להרהר ערעור עמוק בנוגע לתפיסתי המובנת מאליה, עד כה, את משמעות הבית.

לפני יותר מעשור ירשתי מאבי חלקת אדמה בעמק יזרעאל, שדה קוצים של עשרה דונם, שהפך לריסטארט מוביל באמצע חיי. היגרתי אליו מירושלים, שהיתה מרכז חיי, ובעמל כפיים ובהרבה כוונה הפכתי אותו ל"גן עדן", כפי שטענו כל מבקרי. משוכנע שזו תהיה תחנתי האחרונה, "הטוב בעולמות האפשריים", כהגדרתו של לייבניץ, נטעתי כרם זיתים ובוסתן עצי פרי, בניתי בית עץ, התקנתי מקווי מים והקפתי את נחלתי החדשה בגדר חיה עשויה בוגונביליות מכל סוג ומין בתקווה ילדותית שאלה ("הצמח המשוגע" בפי הערבים) יוכלו בעוצמת תפארתם ויופים לעצור את הרוחות הרעות המנשבות מבחוץ. זו היתה כמובן מחשבה נואלת, "וכשהתבהרה התמונה נעשה לנו חושך בעיניים", כמו שאמא שלי, שריד יחיד מהעולם של אתמול שעלה באש באירופה, היתה אומרת באידיש.

התמונה שהתבהרה הציבה בפני דילמה; האם מה שהיה ברור תמיד כמובן מאליו, לי ולישראלים רבים, ש"אין לנו ארץ אחרת" התחלף בשאלה איזו ארץ היא זאת שמתרקמת לנגד עינינו המשתאות, והאם בכל מחיר היא חייבת להישאר "הבית" לתמיד, גם אם היא בוחרת במודע לשנות את פניה ולצעוד לעבר סופה המר? נכון, ששליט נורא מנהל את חיינו כבר איזה 30 שנה אבל היכן כל שומרי הסף שאמורים להגן עלינו, אתה שואל. בגידתם במצווה עליהם – לשמור עלינו – מציקה עד כי אתה נאלץ לשאול עוד; אמנם אתה עדיין לא גלית מארצך אבל האם היא לא הקדימה וגלתה ממך?

בפרק השני בסדרה נפגשתי עם פרופ' דוד אוחנה, היסטוריון של רעיונות, סביב שאלות של זהות; מי אנחנו בעצם, הישראלים, שמעולם לא העלו על דעתם אפשרות לעזוב את ביתם, אשר מתלבטים כיום, אולי לראשונה בחייהם, בשאלה האם הגיעה השעה לחפש בית אחר בחוץ – אז מי אנחנו, יותר "צלבנים", שאומרים עלינו שאנחנו לא ממש מכאן, או יותר "כנענים", שטוענים שהם רק מכאן?

אוחנה כתב על הוגים יהודים שהסתובבו בגלות בתודעה של מנודים, כמו, חנה ארנדט וברנרד לזאר, ובאינטלקטואל היהודי שחי על מזוודותיו אחרי שהפיץ בעולם רעיונות אוניברסאליים, עד שהגיע למסקנה האוונגרדית, שהגולה ולא המונותיאיזם היא התרומה הגדולה ביותר של היהדות לעולם.

אמרתי לו, שמעולם לא חשתי בבהירות ההכרה הזאת, שלמרות שמצאתי בעמק את הטוב בעולמות האפשריים מתקרב הרגע שבו אני צריך להכריע אם לחזור לגולה שבה נשרפה משפחת אימי; האם הגיע הזמן להציב את סולם העץ בפתח עליית הגג, לטפס ולהוריד את מזוודת העור הישנה, לשים בה כמה בגדים, תמונה אולי, ספר, ולצאת שוב לדרך הכל-כך יהודית הזאת, לחזור להיות 'אביר נוסע המשוטט בדרכים', כמו שרוזנצוויג, אמר. ובאותה שעה שדיברתי כך על הרגע הזה שבו צריך להחליט, הרגשתי אגלי זיעה קרה מטפטפים במורד הגב.

לפני כשנתיים וחצי מכרתי את דירת השיכון שבה גידלתי את ילדי בירושלים וקניתי בית באי יווני ליד הים. הוא נמצא בלב בוסתן, עם עצי זית עתיקים ובאר מים בתווך. מלכתחילה, לא שמתי לב כמה דומה הבית היווני הזה לבית בעמק, מבלי משים היתה זאת מין פעולה לא מודעת של העתק הדבק, מעשה אנטי בודהיסטי של היצמדות. נראה לי שבחרתי דווקא את המקום הזה גם כי מחלון הבית אני יכול לראות, מהעבר השני של המפרץ, את הרי אטיקה ואת הכביש המוביל לשדה התעופה באתונה, דבר שמרגיע בי את החשש מהתנתקות גמורה. בינתיים רק הצטרפתי למחלקת עובר ושב, לא עזבתי, אני משכנע את עצמי. אני שייך לקבוצה של ישראלים כמוני שעברו לאי כ"מהגרים של ספק", מחכים ליום שמולדתם תשוב לשפיותה, כמו שעשו תמיד סופרים ומשוררים ודיסידנטים תחת משטרים רודניים ומושחתים.

הפרק עסק באי אוויה שבו רכשתי בית ליד הים ובכמה דמויות של ישראלים שהגיעו לאי כמוני. בעיקר, ניסיתי להבין את עצמי ואת מניעי, לא פחות מאשר את אלה של גיבורי הסרט, שחולקים כמוני את זמנם בין הבית שכאן ושם.

השבוע הגיע לבקר בנחלתי שבעמק צוות של ערוץ 13 עם מגישת יומן שישי, ליאור קינן, לדבר על הבית שפה ושם. דיברתי איתה על עצמאות ההחלטה ועל אקט "הבחירה" כאמצעי האחרון לממש את החירות ולהחזיר את השליטה על חיינו במטריקס שבו אנחנו מצויים. הבעתי חשש שאם יתברר בבוקר ה- 28 באוקטובר, שחבר הפושעים והמשיחים ימשיך את מסע ההרס לעוד קדנציה מהגיהינום קרוב לוודאי שהגוף המפואר שהכרנו ואהבנו ירקב לגמרי, יקרוס לתוך עצמו כמו כוכב מת, ולפיכך, הבחירה הפרטית של כל אחד מאיתנו ב-27 לחודש היא לא פחות משאלת חיים. בחרו נכון!

גם אני אהיה שם.

***

אינני יודע מה תהיה התוצאה אחרי עריכה, בכל מקרה, כתבה וריאיון איתי בנושא שמטריד כל כך הרבה ישראלים לקראת הבחירות תשודר מחר בערב, 16.10.2026, ביומן שישי של ערוץ 13 (החל ב-20:00).

לקבלת עדכונים בווטסאפ על פרסום פרקים חדשים (קבוצה שקטה לעדכונים בלבד)

בית בעמק:

בית באמרינתוס:

היום קיבלתי את המפתחות

אחי קפץ לבקר

שקיעה בעמק

שקיעה באמרינתוס
לגזום זיתים בעמק

 

למסוק זיתים באמרינתוס

3 תגובות

  1. תמונת פרופיל של vered mosenzon

    כדרכך

  2. תמונת פרופיל של אורי שגיא
    אורי שגיא

    נשאלתי ע"י עמוס אפשטיין ז"ל – חבר אישי, מקיבוץ כפר עזה, חקלאי, תעשיין, יהודי, ציוני – שאיבד את אישתו, חתנו, ו-2 נכדים ב-7 באוקטובר, ובעבר אחיו הצנחן נהרג ב- 1968 ואחיו השני היה שבוי בסוריה במלחמת יום הכיפורים, שאליו הגעתי לחיבוק ללא אומר לאחר האסון –
    היכן היה הצבא שלך ב-7 באוקטובר? אכן שלי. הייתי שם 35 שנים. ונדהמתי מקריסתו.
    היכן היה המודיעין שלך? אכן, גם שלי. הייתי שם 5 שנים. וכאבתי את כשלונו.
    היכן היתה הממשלה שהפקירה והפרה חובתה לאזרחיה?
    עדיין אינני מעכל את שקרה.
    הוא ורבים אחרים – לא זכאים לתשובות?

    אמר יגאל אלון – עם שאיננו חוקר עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל.
    דרושה ועדת חקירה ממלכתית לברור העבר והערכות לעתיד.

    המדינה בחדר טיפול נמרץ אחרי טראומה. עדיין – 3 שנים לאחר המחדל. חובת הממשלה החדשה כי תיכון, כצוות רפואי שמחליף את הממשלה הנוכחית, לעסוק קודם כול בהחייאה והשבת המערכות לתפקוד וקביעת סדרי עדיפויות שכן הרכבה ממילא ידחה לפרק זמן מסוים החלטות הנוגעות לסוגיות היסוד.
    כוונתי לשיקום בעדיפות עליונה של ישובי העוטף, של גבול הצפון, שיקום הצבא שעל פי הרמטכ"ל עצמו קורס לתוך עצמו. ואין זה סוד, שמאיים על עצם קיום המדינה כיהודית ודמוקרטית, כור גרעיני תרתי משמע בשטחי יהודה ושומרון. שם נרמסים החוק והמשפט הבין לאומי, המוסר וערכים יסודיים של חברה שעל פי חלומו של דוד בן גוריון אמורה להיות חברת מופת. אכן, הגולם קם על יוצרו ומאיים על קיומינו.

    דרוש לנו עכשיו מנהיג משקם, בונה, מאחד.
    הוא צריך להיות בעל חזון ותקווה לעתיד.
    על המנהיג להגדיר מטרות בבהירות וללא סיסמאות על נצחונות מוחלטים שאין להם כיסוי.
    על המנהיג לוודא שהן ניתנות להשגה ומימוש בעיקר נוכח אי השגת חלק מיעדי המלחמה הבלתי פוסקת בכול הזירות.
    על המנהיג לתעדף באופן אופטימלי את משאבי מדינת ישראל ולתקן את העוול בהעדפת המגזר הלא משרת, הלא יצרני, שממשיך להטיל עול על החברה הישראלית.
    על המנהיג לבחור את האנשים הנכונים לנו לממשלתו.
    על המנהיג להאמין בנשגב מבינתו ובאנשים הנפלאים הנושאים על גבם את בטחון המדינה ופיתוחה, תוך אפשור קיום למשפט "צדיק באמונתו יחיה".
    על המנהיג להחזיר לנו את האמון בהנהגה. סודה של מנהיגות הוא לא רק בהתווית הדרך וקביעת הרף המוסרי אלא גם בדוגמה אישית. משמעות המנהיגות זה נשיאה באחריות. ביטויים כדוגמת "לא העירו אותי", "לא משכו בדש מעילי", "אני אחראי אבל לא אשם" פשוט אינם קבילים. על המנהיג לקבל החלטות ולשאת באחריות על כל הכרוך בכך – לרבות הקמת ועדת חקירה ממלכתית על פי חוק על מנת להתכונן למבחני העתיד.
    על המנהיג להיאבק בתרבות השקר והטיוח שהפכה אבן יסוד של הממשלה הנוכחית והעומד בראשה וחדרה לגופים ממלכתיים נוספים.
    על המנהיג להיאבק עבורנו על הגדרת זהות המדינה.

    ארבע יסודות למדינת ישראל:

    * הקשר בל ינתק לארץ ישראל מורשתה ומסורתה שבתוכה גבולות מדינת ישראל הבית הלאומי של העם היהודי;
    * הציונות אמנם חילונית במהותה, על בסיס תנועת ההשכלה והלאומיות במאה ה- 19, אך עם קשר בל ינתק ליהדות;
    * לגיטימיות בין לאומית שהביאה להקמת הבית ואוי לנו אם נדגול ב"עם לבדד ישכון",
    * השענות על כוח צבאי בטחוני כלכלי טכנולוגי חזק – הינו תנאי הכרחי לקיום, אבל לא מספיק. כי דרושים הסדרים מדיניים עם מדינות האזור.
    מגילת העצמאות צריכה להוות עבורנו בסיס מכונן לקביעת זהות המדינה – היא האתוס כי אין חוקה.

    אז מהי מדינה "יהודית ודמוקרטית"?
    תכנית ההכרעה של סמוטריץ' שנכתבה בשנת 2017 אינה היהדות. היא מאיימת על היהדות כפי שאני ורבים אחרים דוגלים בה. בד בבד עם לחימה בטרור הפלסטיני – גזענות, פאשיזם, כוחניות, אלימות ומעשים בל ייעשו ביהודה ושומרון ראויים לכול גינוי, גם מצד מי שמוביל את המדינה. התעלמות כוחנית ואלימה כנגד המתגוררים שאינם יהודים מביאה נזק לא רק להתיישבות עצמה אלה למדינת ישראל בעולם כולו.

    ועל מדינתינו לדבוק בדמוקרטיה. מדינה שוויונית לכול המתגוררים בבית המשותף. יהודים ושאינם יהודים – מוסלמים, דרוזים, צ'רקסים בדואים ונוצרים.

    עלינו להפנים שניסיון ההפרדה הפוליטי בין ימין לשמאל הוא ביטוי ארכאי ובכול זאת ראו עד כמה האבות המייסדים, מימין ומשמאל, התייחסו בצורה דומה לסוגיית ערביי ישראל.
    ה"שמאלן" המורה הראשון של מטולה, יצחק אפשטיין בקונגרס הציוני ב-1907 מפרסם מאמר נוקב אודות "השאלה הנעלמה" וממשיך ביתר שאת אחריו זאב ז'בוטינסקי, איש הימין כליברל ומורה דרך לחיים משותפים.
    בפנינו הזדמנות וצורך נדירים לאיזון בין חובות וזכויות לחרדים ולערביי ישראל – שאינם ציונים אבל אזרחי המדינה, ואל לנו לדחוק אותם לפינה ללא מוצא.

    לסיום אנסה להגדיר בתמצית את מטרות המדינה שהן : אבטחת הקיום והביטחון, איכות החיים, חקיקה וכללי יסוד למדינה שהיא באופיה יהודית ודמוקרטית והכול בארץ ישראל שבה אנחנו שוחרים לגבולות מוסכמים ומוכרים אל מול מצרים ירדן סוריה ולבנון כטבעת הסדרים ותשובה לטבעת האש האיראנית, תיקון יחסנו עם יהדות העולם ועיצוב מחודש של יחסים במישור הבינלאומי.

    ובנימה אישית. המלצתי לממשלה החדשה כי תיכון, לשם אתחול מחדש, לקיים את ישיבתה הראשונה בשדה בוקר, ושם לתת גושפנקא למגילת העצמאות, כאתוס מכונן.

  3. תמונת פרופיל של לאה מנדלזיס9פ
    לאה מנדלזיס9פ

    אין טוב מדרך הברירה ויכולת הבחירה. תהנה ותמצה את כל הטוב שיש שם, ויש.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תמכו בנו להמשך הפרויקט

באמצעות לחיצה על הכפתור "תרום" לחשבון paypal, באמצעות העברה דרך PayBox או באמצעות Bit של יזהר באר פרות קדושות 050-5317531, או בהעברה לבנק הפועלים, סניף 727, חשבון מספר 595958 ע"ש יזהר באר – פרות קדושות

לתרומה בפייפאל

תרום

לקבלת עדכונים על פרקים חדשים