הבלוג

בימי השרב מתייבשים שדות המרעה, פריחת הרוזמרין קמלה, פרחי הזעתר והמרווה נוטפי הצוף מתייבשים והדבורים, שכל האביב וראשית הקיץ עסקו בקדחתנות באגירת דבש מתקרבות גם לסוף חייהן. למעשה, דבורות הדבש אינן נחות לרגע בחייהן הקצרים, הן מעופפות לשדות המרעה רצוא ושוב, נושאות את הצוף בזפק אל התאים, ובלילות הקיץ הלוהטים ...

לפני כמה ימים עמרם התקשר ואמר ששמע שאני מחפש עצים להסקה לקראת החורף. עקרתי עכשיו את מטע הרימונים שלי, ליד בית הקברות. לך לשם ותיקח, אמר לי. לקראת סוף היום, כשלהט השמש התרכך קמעה, רתמתי את העגלה הנגררת לג’יפ העמסתי עליה את מסור השרשרת, ויצאתי לבית הקברות המצוי על גבעה ...

בדרך להפגנה בת”א טיפסנו למרומי גבעה חשופה אחת, שמשקיפה מצד אחד על הים ועל כביש 6 ומהצד האחר על העיר הנבנית חריש, פיסת ארץ זעירה שלא השתנתה כנראה בעשרת אלפים השנים האחרונות. גודה ביקש מזור לדלקת הכרונית ברגל, אחרי שכל הרופאים התייאשו או הציעו לרדת עליה עם מסורים, והתקשר לספר ...

כמה זמן מתעצבת האבולוציה עד שרואים את תוצאותיה בטבע? מאה מיליון שנה? מיליון? מאה אלף שנים? אלף? אני חוזה באבולוציה בפעולה מדי יום בגינת הבית. התורמוסים שנזרעו בסתיו מלבלבים עכשיו וגשמי הברכה של החורף ממריצים אותם לגדול לגבהים של גורדי שחקים. עשבי הבר הוותיקים, בעיקר החוביזות, שהתקנאו באחיותיהן התורמוסיות, שנוגעות ...

 שקרים אפשר להחליף באמיתות; אולם מיתוסים ניתנים להחלפה רק בנרטיבים.          (ניסים ניקולאס טאלב, “מיטת סדום – תובנות מעשיות”)   הפודקאסט/בלוג הזה עוסק במיתוסים – סיפורים ואירועים, שאמיתותם לא נבחנה עד הסוף, אך הם נטועים היטב בתודעה ובזיכרון הקיבוצי שלנו. סיפורים אלה, שאנחנו מספרים על עצמנו – מאין באנו ...