[פרות קדושות] פרק 98. ארמון החלומות שהתמוטט – לקחים מהפתעת אוקטובר 2023

קטסטרופת אוקטובר 2023, שמלמדת שהמודיעין הישראלי לא למד דבר ממחדל אוקטובר 1973, מעוררת את השאלה; האם המודיעין הישראלי הפיק את הלקחים ממחדל אוקטובר 2023 שהתפתח, בינתיים, למלחמה רב זירתית?

בכירי המודיעין, שנפגשו לאחרונה בכנס במרכז למורשת המודיעין, ניסו לברר את הסוגיה הזאת וממצאיהם רוכזו במסמך פנימי, שעיקריו מתפרסמים כאן לראשונה.

להאזנה לפרק כאן:

פתיח (מוסיקה וקריינות): אורי דרור

שיר מלווה: אלכס טופל, יציאת חירום, "בואו נהיה עם".

לקבלת עדכונים בווטסאפ על פרסום פרקים חדשים (קבוצה שקטה לעדכונים בלבד)

להאזנה בספוטיפי:

***

תמלול הפרק: ארמון החלומות שהתמוטט – לקחים מהפתעת אוקטובר 2023

מאת: יזהר באר

פואד עג'מי, איש רוח לבנוני ממוצא שיעי, פרסם את "ארמון החלומות של הערבים" ב-1998 – קינה אינטלקטואלית על כישלון המודרניזם והלאומיות החילונית בעולם הערבי וניסיון לפענח את הסיבות החברתיות והפוליטיות העמוקות לתבוסה מול ישראל ב-1967 (ב-2000  יצא תרגום לעברית בהוצאת "עם עובד"). עד כה לא נעשה ניסיון דומה להסביר מדוע ישראל מופתעת שוב ושוב מאז 1973 עד לכישלון הצורב ביותר שהתרחש ב-7 באוקטובר 2023. המסמך הזה, שמתפרסם כאן לראשונה, נכתב על ידי אנשי מודיעין בכירים מתוך המערכת. הוא מטריד ומשבית שמחה, אבל הוא רק חלק קטן מהאתגר הגדול שעדיין לא מומש – להסביר באופן מולטי-דיסציפלינארי את פשרה של "ההפתעה" ביחסינו עם הערבים.

מקובל להסכים שהמודיעין הישראלי הוכיח אחרי 7 באוקטובר, בעזה, בלבנון ובאיראן, יכולות יוצאות דופן ברמה הטקטית, אך נכשל כשלון חרוץ ביכולת החיזוי וההתרעה האסטרטגית בכל הזירות הללו. יותר ויותר מתברר כי הכישלון לחזות את פלישת החמאס לישראל לא נבע מהעדר מידע. להפך, כל המידע היה קיים. ספרו החדש של העיתונאי ג'קי חוגי "חמש נקישות בדלת" (כנרת זמורה, 2026) מעיד על כך באופן מעורר פלצות. מעבר לזה, היום אנחנו יודעים שגם תוכניות המלחמה המדויקות של המצרים והסורים ב-1973 הגיעו לידי אמ"ן חודשים לפני המלחמה ובכל זאת לא הוסקו המסקנות המתבקשות וההפתעה חוללה טראומה שרק מחדל אוקטובר 2023 משתווה אליה ואף עולה עליה. בסדרת ראיונות שערך אברהם ברקאי עם אלי זעירא, שהיה ראש אמ"ן ב-1973 ("משק כנפי הטעות", חוברת בהוצאת המרכז למורשת המודיעין) עולה הדמיון בין מחדל 1973 למחדל 2023. לאחרונה, סמוך למותו, אישר זעירא כי אשראף מרואן, המרגל מטעם המוסד במצרים, העביר את התמונה המלאה. כלומר, הבעיה אז ועכשיו לא הייתה באינדיקציות אלא בהבנתן.

אם נתרכז בהיבט המודיעיני – הבעיה של המודיעין הישראלי בעשורים האחרונים היא בקוגניציה, בתפישה, בהיבריס, בזלזול ביריב, בראש הקטן, בקונפורמיות, בפחד ובהתיישרות לפי רוח המפקד, בהונאה העצמית ובעוד מכשלות שקשורות ברוח הזמן ובנפש האדם והחברה. כשחיים גורי נסע לקהיר בעקבות הסכם השלום עם מצרים ושאל בעלבון את אנשי הרוח המצריים שאירחו אותו במערכת אל-אהרם, איך לא התביישה מצרים לתקוף את ישראל בהפתעה ביום הכי קדוש ליהודים, קפץ אחד מהם; "מה פתאום הפתעה? אני כתבתי על זה הרבה בשירים שלי. הבעיה של אנשי המודיעין שלכם שהם לא קוראים שירה". כן, זו בעיה שרק החריפה בחמישים השנים מאז מחדל 1973; ב-8200, כמסתבר, אהבו בינה מלאכותית יותר משהבינו איך לקרוא תרבות ערבית.

בראיונות ששודרו בעשור האחרון ב"פרות קדושות" הזהירו כמה מהאורחים מההיבריס הזה, מהזלזול בערבים ומהמחשבה שאת הסכסוך עם הפלסטינים ניתן לנהל על אש קטנה עד אין-סוף.

בסדרת שיחות שקיימתי עם מושלי עזה בעבר הצליח יצחק (איני) עבדי, שמילא את התפקיד בתחילת שנות ה-70, לתמצת את הסוגייה העזתית במשפט אחד; "כשאתה דוחק חתול לפינה הוא הרי בסוף יקפוץ וישרוט אותך". האם מעריכי המודיעין והבוסים שמעליהם, שדיווחו שהחמאס מורתע ושואף להסדרה כלכלית ושהסימנים המחשידים הם לא יותר מתעמולה או תרגילי יחסי ציבור, יכלו להפנים את האמת הפשוטה הזאת?

קטסטרופת אוקטובר 2023, שמלמדת שהמודיעין הישראלי לא למד דבר ממחדל אוקטובר 1973, מעוררת את השאלה; האם המודיעין הישראלי הפיק את הלקחים ממחדל אוקטובר 2023, שהתפתח, בינתיים, למלחמה רב זירתית?

בכירי המודיעין, שנפגשו לאחרונה בכנס במרכז למורשת המודיעין, ניסו לברר את הסוגיה הזאת וממצאיהם רוכזו במסמך פנימי, שעיקריו מתפרסמים כאן לראשונה (הדברים אושרו בצנזורה).

רוב המשתתפים באותו סיעור מוחות היו "לשעברים", שמילאו תפקידי מפתח במודיעין, ביניהם היו אלוף (במיל') אהרון זאבי פרקש, אלוף (במיל') אורי שגיא, תא"ל (במיל') דוד צור, (תא"ל בדימוס) ד"ר יוסי בן-ארי, ד"ר מתי שטיינברג, אל"מ (במיל') שלמה קשי ועוד רבים אחרים, ששמותיהם אינם מוכרים בציבור הכללי.

לפי המסמך המסכם את הדיונים הכישלון המודיעיני באוקטובר 2023 לא נבע ממחסור בנתונים גולמיים (דאטה) אלא מכשל חמור בעיבודם ובהבנתם. בדומה למלחמת יום הכיפורים, גם הפעם "המידע האיסופי היה עשיר ומפורט, אך הוא 'הוכפל באפס' בשל נקודת ייחוס  (Reference) שגויה. כאשר הקונספציה קבעה שהאויב מורתע ופניו להסדרה כלכלית, כל אינדיקציה למלחמה – גם אם היתה ברורה כשמש  – התפרשה כתרגיל, כהפגנת כוח ריקה או כרעש רקע".

לפיכך, צבירת מידע טכנולוגי, הסכימו הלשעברים, אינה תחליף לחשיבה ביקורתית ולבחינה מתמדת של הנחות היסוד. "הכשל המתודולוגי נבע, בין השאר, מכך שהמודיעין 'מתח' כלים מהעולם הטקטי לעולם האסטרטגי. בעוד שהרמה הטקטית היא מכניסטית ועוסקת במדידות פיזיקליות (כמויות, מיקומים וזמנים) הרמה האסטרטגית היא סביבה סבוכה וכאוטית המושפעת מפוליטיקה, אידיאולוגיה ואישיות המנהיג".

לא ניתן להתייחס להתרעה אסטרטגית כאל "פיגוע גדול", שיש למנוע באמצעות גילוי טכני, אומר המסמך המסכם של הדיונים.

יש להזכיר שהרמטכ"ל, לשעבר, אביב כוכבי, סגר את יחידת חצב לאיסוף מידע ממקורות גלויים ב 2020 והעביר את הטיפול במידע לבינה המלאכותית. התוצאות היו בהתאם. הרי מנהיגי חמאס וחזבאללה הצהירו על כוונותיהם באופן מפורש בנאומים ובראיונות פומביים,שבהם אף ציינו את שמות הקוד למבצעים (כמו "מבול אל-אקצא"). יחיא סינואר דיבר במפורש על הקשר בין תכנית ההכרעה של בצלאל סמוטריץ לבין "מבול אל-אקצא" וצאלח ערורי, סגנו של איסמעיל הנייה, אף דיבר על מועד ההתקפה בשמחת תורה, מכיוון שאז ישראל תנייד את מרבית כוחותיה הסדירים לגדה המערבית וכמעט ולא תשאיר כוחות ברצועת עזה. כלומר, הוא דיבר בפומבי לא רק על המקום, אלא גם על הזמן. אפשר רק למרוט את השערות לנוכח גודל המחדל ועוצמת העיוורון. תכנית הפלישה של החמאס לישראל היתה חשופה לעין כל, אך לא היה מישהו שיסתכל ויתריע. המודיעין הישראלי, שהורגל להתמקד ב"ידיעות זהב" חסויות, התייחס למידע הגלוי כאל תעמולה זולה, הם אומרים. המערכת חיכתה להתרעה ממשית  (סימנים פיזיים חד-משמעיים של הכנות לפתיחה באש, למשל) כדי לערער על הקונספציה הבסיסית.

הלקח המתבקש הוא שעל המודיעין להציף התרעות בסיסיות גם כשאין "ידיעת זהב", רק על בסיס שינוי במגמות או בהתנהגות האויב, כדי לאפשר לקברניטים לבחון מחדש את האסטרטגיה הלאומית לפני שהמשבר פורץ.

אחד הלקחים העולים מהמסמך הוא שיש לחזור ללימודי השפה, התרבות והדת כדי להבין את המטען הרגשי והאידיאולוגי של האויב (כמו מושג "ההבטחה השנייה", שהיה חלק מההנמקה התיאולוגית לתכנית ההתקפה של סינואר, כפי שהציג ד"ר מתי שטיינברג בריאיון לפרות קדושות פרק 78). הוצע אם כן, לחדש את מנגנון חצב ולהקים גוף מחקר עצמאי שיתבסס על מידע גלוי בלבד, ללא חשיפה לחומר מסווג, כדי לשמש  "איפכא מסתברא" להערכות הממוסדות. הקוגניציה האנושית, לא בנויה להתמודד עם מורכבות אסטרטגית ונוטה להטיות חשיבה שנובעות מקונפורמיות וכתוצאה מדיכוי קולות חריגים. במערכות היררכיות כמו אמ"ן, הם קובעים, הלחץ ליישר קו עם עמדת המערכת חזק מהצורך המקצועי להטיל ספק.

המציאות הקיימת גם מאפשרת "התנתקות" של המפקדים והקברניטים מאחריות. "בעשורים האחרונים המפקדים העבירו את האחריות להתרעה למודיעין באופן מוחלט ('תגידו לנו כשיהיה משהו') והמודיעין לקח זאת על עצמו בשמחה. הדבר יצר כסות שקרית שפטרה את הדרג המבצעי והמדיני מלהעמיק בהבנת האויב".

המסקנה היא שהמפקד הצבאי אינו יכול להיות "לקוח" פסיבי. עליו לאתגר את קצין המודיעין, להכיר את מגבלות האיסוף ולהבין שהיעדר התרעה אינו מעיד על היעדר איום.

אחת ההחמצות האסטרטגיות שכישלון המודיעין באוקטובר 2023 הבליט היתה התובנה שישראל מתמודדת עם ציר אידיאולוגי ("ציר ההתנגדות")  שחבריו – איראן, חיזבאללה וחמאס – פועלים מתוך חזון ארוך טווח להכריע את ישראל ולא רק להטריד אותה. הלקח הוא, אם כן, שאין לבחון כל זירה במנותק, אלא להבין את התמונה הגדולה ואת ההשפעות ההדדיות בין השחקנים ("התלכדות הזירות"). "המעבר של ארגונים אלו מסטטוס של 'ארגוני טרור' לצבאות מאורגנים עם תפיסות הכרעה דורש שינוי בנקודות ההתייחסות המודיעיניות".

 עוד נקבע שקיים צורך קריטי בשילוב קולות חיצוניים – מהאקדמיה ומפורומים של ראשי מודיעין לשעבר – בתוך תהליך ההערכה, מאחר שהמערכות המודיעיניות הסדירות נוטות להסתגר בתוך עצמן ("חשיבה בתוך הקופסה") ולעסוק בחיפוש מידע במקום בחשיבה אסטרטגית, "אנשי אקדמיה המבינים את עומק התרבות וההיסטוריה של המזרח התיכון יכולים לזהות תנודות עומק שהחוקר הצעיר, המוצף במידע טכנולוגי, עלול לפספס… יש לחזור וללמד את אנשי המודיעין – לא מה לחשוב אלא איך לחשוב".

 הדיון העלה עוד כי ההונאה האפקטיבית ביותר באוקטובר 2023 לא הייתה של חמאס, אלא "הונאה עצמית" של המודיעין הישראלי. "המערכת בנתה סיפור נוח שבו האויב מורתע, ובחרה לפרש כל פיסת מידע שסתרה סיפור זה כחריגה או כטעות. האויב ניצל את הציפיות הישראליות (למשל, לשקט כלכלי) כדי להסוות את הכנותיו למלחמה. התובנה היא שעל המודיעין להשקיע מאמץ מיוחד בזיהוי התחבולות של הצד השני, תוך הנחת עבודה שהאויב מכיר את הקונספציות הישראליות ופועל באופן אקטיבי כדי להזין ולחזק אותן".

 למרות כשלי המודיעין, סיכמו הבכירים, מדינת ישראל לא יכולה לוותר על מושג ההתרעה בתוך תפיסת הביטחון שלה. "בשל היעדר עומק אסטרטגי וצבא סדיר קטן יחסית, המודיעין נותר 'חומת המגן' הראשונה. הניסיון להחליף את ההתרעה בבניית כוח מגננה מאסיבי לאורך כל הגבולות ('אוגדה בכל גזרה') הוא יקר באופן בלתי נתפס ואינו נותן מענה למלחמה רב-זירתית. לכן, יש לשפר ולשכלל את מקצוע ההתרעה, להחזיר לו את מעמדו כ'נשמת אפו' של המודיעין ולבנות רוטינות עבודה שיבטיחו כי גם אם המודיעין ייכשל, המערכת המבצעית תדע לספוג את המכה".

בלשון מומחי המודיעין התובנות הללו מציירות תמונה של מערכת הזקוקה לתיקון עומק – לא בתחום הטכנולוגי או האיסופי, אלא בתחומי הקוגניציה, החשיבה, התרבות הארגונית והדיאלוג הפתוח בין המודיעין לדרג המדיני והמבצעי.

***

פניתי לד"ר מתי שטיינברג, היועץ לשעבר של ראש השב"כ לעניינים פלסטינים, שגם הציג בדיון את תובנותיו על לקחי כישלונות המודיעין. שטיינברג נחשב לאיפכא מסתברא הבולט של המודיעין הישראלי בעשורים האחרונים והוא אף נפלט מהמערכת בגין הביקורת שהשמיע על הבחירות האסטרטגיות של קובעי המדיניות בניהול הסכסוך.

שאלתי אותו האם המודיעין יישם משהו מלקחי אוקטובר 2023?

תשובתו היתה חד משמעית; לא! "ולנוכח הנסיבות הכשל אף העמיק", הוסיף.

"מאז 2005 איש במערכת המודיעין לא מעז לאתגר את הדרג הפיקודי והמדיני. מי שניסה הודח או שקידומו נעצר. זה גם היה סימן לאלה שנשארו במערכת. במשך שנות דור המודיעין לא מציג חלופות למדיניות שיש בה השלכות כבדות משקל על גורלנו, אלא קובע, במידה רבה, את הנחותיו לפי קובעי המדיניות. גופי המודיעין אפילו לא מנסים לשאול את השאלות החשובות.

"בוא תראה, ב-2015 נתניהו עשה הכל לטרפד את הסכם הגרעין עם איראן. ב-2018 הוא הצליח. האם מישהו במודיעין שאל מהי החלופה להסכם הזה? כי אם אין חלופות ההשלכות מובילות, בסופו של דבר, למלחמה אזורית. המודיעין חייב להעמיד בפני הקברניט את ההשלכות של הבחירות האסטרטגיות שלו, והוא לא עשה את זה. הם פשוט אינפנטיליים שם. כמו תינוק שבקושי יכול ללכת וכבר רץ במדרגות.

"המודיעין יודע המון אבל גודש המידע לא מביא להבנה. להפך. הוא מביא לאשליה, שבאמצעים טכנולוגיים ניתן לפתור בעיות אסטרטגיות. כך הכשירו אנשים בעשורים האחרונים. ההלם מהכישלון באוקטובר היה צריך להביא לפיכחון, אבל זה לא קרה. ראשי המערכת ממשיכים בשלהם ויד רוחצת יד.

"המוסד, למשל, פישל בגדול. הוא היה עיוור לחלוטין להתגבשות ציר ההתנגדות חמאס-חזבאללה-איראן. ראש אמ"ן, ראש השב"כ והרמטכ"ל הודחו. בראש המוסד לא נגעו. הוא הרי שכנע את ראש הממשלה לפעול בדוקטרינת הדומינו, לחסל ראשים באיראן ולמוטט את השלטון. זה הוצג גם לדונלד טראמפ והוביל למלחמה אזורית בלי להבין שהאיראנים הם אמני הלחימה הא-סימטרית והשרידות, עוד מימי השיעה המוקדמים. זה הרי ביסוד ה"תקיה" (בערבית: تقية – עיקרון שיעי, המאפשר למאמין להסתיר את אמונתו במצבי רדיפה), שהיא התנהגות אנוסית במהותה. ראש המוסד יודע כמה ראש הממשלה אחראי למדיניות הנלוזה הזאת וראש הממשלה יודע כמה ראש המוסד שיתף פעולה עם זה. אבל שים לב, שראש המוסד הוא היחיד במערכת המודיעינית שנשאר חסין מביקורת".

כשעושים הערכה מודיעינית, סיכם שטיינברג, היא חייבת להתבסס על התמונה כולה. היינו בלי הערכה אסטרטגית, ועניין ההתרעה האסטרטגית גלום בתוך ההערכה האסטרטגית. בהערכה אסטרטגית אני

מדבר גם על התרעה למלחמה וגם על התרעה לשלום.

***

זה היה פרק 98 של פרות קדושות ‫"ארמון החלומות שהתמוטט – לקחים מהפתעת אוקטובר 2023".

כמו תמיד, נשמח לקבל עזרה לפרויקט זה, שנעשה כולו בהתנדבות; בתרגום לאנגלית, בעריכת וידאו או בתרומה כספית. פרטים ב"עזרה ותרומה" באתר פרות קדושות.

לקריאת הפרק באתר הארץ:

https://www.haaretz.co.il/blogs/israelimyths/2026-05-05/ty-article-magazine/0000019d-ee18-de36-abfd-fe3a19150000

להאזנה לפרק כאן: